הדיון סביב הדרך הטובה ביותר לכבד את זכרו של רבינו עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה, עורר דעות שונות. חלקם הציעו ובנו אתר הנצחה או כיכר ציבורית על שמו. עם זאת, גישה זו עשויה לא להיות הדרך המכובדת או היעילה ביותר להנצחת דמות כה משמעותית בהיסטוריה היהודית. במקום זאת, מחווה הולמת יותר תהיה להשקיע ביוזמות המנציחות את תורתו ותומכות בלימוד תורה. טור דעה זה בוחן מדוע בניית אנדרטה פיזית אינה הולמת, וטוען שיש להתמקד במאמצים חינוכיים כדי לכבד כראוי את מורשתו של מרן זיע"א.
הקמת אנדרטה פיזית לזכרו של מרן זצ"ל עשויה להיראות כרעיון מכובד, אך היא אינה תואמת את מהות חייו ותורתו. מרן רבינו הקדיש את חייו ללימוד תורה ולצמיחה הרוחנית של הקהילה היהודית הכללית בכלל והספרדית בפרט. לא ליצירת אנדרטאות. אנדרטאות פיזיות, למרות הכוונות הטובות, עלולות להפוך לאטרקציות תיירותיות או סמלים גרידא, במקום לייצג נאמנה את השפעתו העמוקה.
יתר על כן, ביהדות קיים הבדל ברור בין הנצחת זכרו של אדם לבין עבודת אלילים. בניית אנדרטה פיזית עלולה לטשטש את הגבול הזה, ולהוביל, שלא במתכוון, להערצת חפץ במקום להנצחת מורשתו של האדם. הדבר מדאיג במיוחד במסורת שמדגישה את הערכים הרוחניים של חוכמה, למידה וקשר רוחני על פני ייצוגים חומריים.
מורשתו של מרן זיע"א, תישמר בצורה הטובה ביותר באמצעות המשך מפעל חייו, ותורתו. על ידי התמקדות באנדרטאות וכיכרות פיזיות, אנו עלולים להחמיץ את ההזדמנות לעסוק בתורתו ולהבטיח שתרומתו ליהדות כולה, תמשיך להוות השראה ולחנך את הדורות הבאים. הכבוד האמיתי טמון בטיפוח המורשת הרוחנית והאינטלקטואלית שהותיר אחריו, ולא בהקמת מבנים שבולטים לעין אך אינם לוכדים את מהות שליחות חייו.
ערכי היהדות וסכנת העבודה הזרה:
בתורתנו הקדושה אין מקור להנצחה אלילילת , ואוסרת באופן מוחלט את הפולחן לאלילים או חפצים דוממים. אמונה זו מושרשת בעשרת הדיברות, האוסרות במפורש יצירת פסלים. הקמת אתר זיכרון פיזי למרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, לא משנה כמה כוונות טובות עומדות מאחוריה, מסתכנת בכניסה לשטח הסותר ערכים אלה.
רבינו הקדיש את חייו להוראת ההלכה ולפרשנות התורה, והדריך אינספור אנשים בחוכמתו ובידיעותיו. סביר להניח שהוא היה מעדיף שהמורשת שלו תונצח באמצעות המשך לימוד והפצת תורותיו, ולא באמצעות אנדרטה סטטית. אנדרטה פיזית, למרות היותה בעלת השפעה חזותית, אינה לוכדת את האופי הדינמי והחי של תרומתו לעם היהודי כולו.
במהלך ההיסטוריה היהודית, היו מקרים שבהם הערצת חפצים הובילה קהילות לסטות מדרך הישר, והסיטה את המיקוד שלהן מצמיחה רוחנית ולמידה
. על ידי השקעת משאבים ביוזמות חינוכיות המקדמות את תורת הרב זצ"ל. אנו מתיישרים יותר עם הערכים שהוא גילם. גישה זו מבטיחה שהשפעתו תישאר פעילה, תטפח קשר עמוק יותר לעבודתו ותשמור על שלמות הערך היהודי.
הדרך הנכונה להנצחת מורשתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה:
השקעה בלימוד ובהפצת תורתו. היא דרך משמעותית הרבה יותר לכבד את מורשתו מאשר הקמת אנדרטה פיזית. מרן רבינו היה תלמיד חכם פורה, שלימד מגוון רחב של הלכה והנחיל מורשת רוחנית יהודית. על ידי התמקדות ביוזמות חינוכיות, נוכל להבטיח שחוכמתו תמשיך להשפיע ולעורר השראה לדורות הבאים.
גישה יעילה אחת היא להקים מלגות ומענקים לתלמידי ישיבות ואברכי הכוללים שמוקדשים ללימוד תורתו וספריו. זה לא רק ינגיש לימוד תורה מתקדם יותר, אלא גם יעודד מעורבות מעמיקה יותר עם דרכי הלימוד שהרב העמיד וחינך. וכן פסיקותיו של הרב. בנוסף, יצירת פלטפורמות וספריות מונגשות המאכלסות את כתביו, תאפשר נגישות רחבה יותר לתורתו לציבור כולו.
שיעורים וסדרות הרצאות מקומיים בבתי הכנסת המדרש, והישיבות. יכולים גם הם למלא תפקיד משמעותי בהנצחת תורתו. ארגון מפגשי לימוד קבועים, בהם ינותחו ויידונו תורתיו ופסיקותיו, יטפח סביבה רחבה של למידה והתבוננות. יוזמות אלו יספקו הזדמנויות מתמשכות לאנשים להתחבר למורשתו באופן מלא בצורה ישירה.
על ידי תיעול משאבים לפרויקטים חינוכיים אלו, אנו מבטיחים שתרומתו של מרן רבי עובדיה זצוק"ל לעם היהודי תישאר תוססת ומשפיעה, תוך שמירה על זכרו באופן המשקף באמת את מפעל חייו.
לסיכום: הקדשת משאבים לבניית הכיכר ואתר הנצחה למרן. מתעלמת מהותה האמיתית של מורשתו. במקום להתמקד באנדרטאות פיזיות, אשר עלולות לסטות בשוגג לעבר עבודה זרה, מכבד ויעיל יותר להשקיע ביוזמות חינוכיות המקדמות את תורתו. על ידי עידוד לימוד תורתו ותמיכה בתוכניות קשורות, ניתן להנציח את השפעתו העמוקה של הרב על ההלכה והמחשבה היהודית לדורות הבאים. גישה זו לא רק מכבדת את זכרו, אלא גם תואמת את הערכים היהודיים, ומבטיחה שחוכמתו תמשיך להאיר ולהדריך את העם כולו.
הכותב בצער "אולי יחוס אולי ירחם" י.כ. תושב אלעד
